שלום לכם.
היום נדבר על מנצחים ומפסידים, ווינרים ולוזרים ומה שביניהם ונפתח באחד ששכח מה זה להפסיד.
מהרגע בו זכה ג’ורג’ סיינט פייר בחגורת האליפות של ה UFC , הוא שלט בקטגוריית המשקל שלו ביד רמה. הריטואל היה קבוע. נקבע קרב על האליפות, מוצג המתמודד הבא, פרומואים מהדהדים על ה”מתמודד הקשה ביותר עד כה” ואז מגיע הקרב. והקרב נגמר בהחלטת שופטים אחידה אחרי שליטה מוחלטת של האלוף. סיינט פייר, ברצותו חבט ביריביו, ברצותו הפיל אותם לקרקע, ריתק אותם, בעט בהם, ניער אותם מצד אחד של הכלוב למשנהו. למרות ביקורת שספג מחלק מחובבי הספורט, לאיש לא נותר ספק בסוף הקרב מי המנצח הברור. ואז מגיע הראיון של אחרי הקרב והפלא ופלא, ג’ורג’ אינו מרוצה מהופעתו. לא מסופק מהיכולת אותה הציג. הגדילו לעשות הוא ומאמנו, כאשר מיד לאחר צאתם מהכלוב אחרי עוד ניצחון דומיננטי, הלכו מיד לחדר ההלבשה ותירגלו במשך חצי שעה את הטעויות שעשה ג’ורג’ באותו הערב. אלוף העולם.
ג’ורג’ היה ווינר אמיתי שגם אחרי ניצחון, תמיד ידע לתת קרדיט ליריביו. היה (ועדיין, אחרי פרישה – לפחות זמנית) תלמיד של אומנויות הלחימה. תמיד רצה לשפר את עצמו ולא האשים איש מלבד עצמו כשלא הלך (לא שזה קרה הרבה).
שמעון פרס, רה”מ ונשיא המדינה בדימוס לנצח יזכר כלוזר. הוא אפילו קיבל אישור על זה ממפלגתו, אחרי ששאל מפורשות “אני לוזר?” וקיבל תשובה מהדהדת “כן!”. מה לעשות, מר פרס אף פעם לא ידע להפסיד, למרות נסיונו העשיר. קולות הימאים, התרגיל המסריח וכל הג’אז הזה. כמאמר יצחק רבין ז”ל – חתרן בלתי נלאה.
האם נוכל למצוא איזה ווינר שלא יודע לנצח?
בוודאי. בטח שבוודאי. בוודאי שבטח.
מי המנצח התמידי בישראל? הלא הוא המנהיג החזק לעם החזק, האיש עם הבלורית, הקול העמוק, הסלוגנים הבלתי נגמרים והאנגלית המשובחת, הלא הוא מוכר הרהיטים המוכר בעולם – בנימין לבית נתניהו.
מדובר בתופעה ייחודית. אדם ששולט (הוא בעצמו, ממשלתו, או דומיו) ביד רמה בפוליטיקה הישראלית מאז רצח רבין (עם הפסקות קצרות לעשייה לביתו). שימו לב – רק בן גוריון כיהן יותר זמן כראש ממשלה מאשר מר נתניהו. כן, כן. יותר מרבין, יותר מפרס, יותר מבגין ושמיר. יותר מכל ראש ממשלה אחר.
אך אבוי לו למנצח הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
שתו לו. אכלו לו. התנכלו לו. הרסו לו.
פשוט מדהים. הבנאדם יושב במגדל השן יותר מכל ראש ממשלה למעט בן גוריון, ולמרות כל זאת, השמאל הורס את המדינה, החרדים מוצצים למדינה את הדם, יאיר לפיד במחי יד הורס לו את כל תכניותיו כי רבות הן.
ביום פיטורי צאר האוצר לשעבר, לפיד, הפליא נתניהו באומרו “הממשלה הנוכחית נכפתה עלי“.
מוחי חישב לפרוץ בבכי תמרורים. איך לא ידענו? איך העזנו לבקרו, בעודו מתייסר תחת ממשלה אשר נכפתה עליו? איך לא ידענו להעריך את ההקרבה העצומה? לקחת על עצמו את תפקיד ראש ממשלת ישראל ככה. וכל זה, בל נשכח, אחרי שמפא”י הרסה לו את המדינה והשאירה לו איי חורבות. שכן הליכוד אף פעם לא היה בשלטון מאז פרוש בן גוריון.
ובכן מר נתניהו.
ניצחת. שוב ניצחת ושוב. וב”בחירות” הבאות עלינו כנראה גם תנצח. כי אתה ווינר! אתה יודע לזכות בפרס. אבל…
אתה לא יודע לנצח.
אתה sore winner.
כזה שגם אחרי ניצחון ממשיך להתנהג כמו אנדרדוג. כזה שלמרות היותו בדיוק בעמדה לשנות, מאשים את כל העולם חוץ מאת עצמו בכל תחלואי המדינה עליה הוא ש-ו-ל-ט. כזה שזקוק תמיד להתרכז במה עושים או לא עושים יריביו הפוליטיים, אבו מאזן, אובמה או כל מי שאינו נתניהו.
למד מג’ורג’ סיינט פייר איך לנצח. ובאמא’שך… תעשה כבר משהו עם הניצחונות שלך.
ועד הפעם הבאה, מוזמנים להגיב פה למטה. אצלי לא מצנזרים כלום (למעט אלימות וגזענות).
hebrewsig

3 thoughts on “על מנצחים ומפסידים

  1. גיל יה תותח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    לא ידעתי שיש בך צד פוליטי כל כך חזקקקקקקקק
    אהבתי מאוד את הפוסט

    Like

Would you like to share your opinion? Feel free, the stage is yours!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s