שלום וסליחה כפרות,
פורים תמיד היה ונשאר החג האהוב עלי. במיוחד העניין עם העדלאידע. אבל חגי תשרי תמיד היו וכנראה ימשיכו להיות הכי קרובים לליבי. הזכרונות הכי חזקים שלי הם מערב ראש השנה ומיום כיפור.
אבא שלי, שתפקד רוב השנים כחזן בחגים ומועדים היה לובש לבן, ובשנים בהן לא הייתי אנטי, הייתי מצטרף אליו לחלק לא קטן מהתפילות בבית הכנסת. הייתי יושב מאחורה, ועוקב אחרי התפילה, מאזין לקול של אבא ומנסה להבין את חלק מהמילים המוזרות האלה שבסידור.
אבא שלי היה אדם מאמין. לא דתי, לא “מסורתי”. אדם מאמין. ומה ההבדל?
מה שאבא שלי לימד אותי – במעשיו – הוא שאין שום סיבה לחכות עד ליום כיפור כדי לשמור על דף חלק. ‘דרך ארץ קדמה לתורה‘ לא היתה סיסמא אצלנו אלא דרך חיים. אם לא עושים רע לאיש, אין על מה לכפר. ואם בשוגג עשיתי משהו לא יפה – אין שום בושה בלהתנצל. ואת זה אפשר לעשות מיד, ולא כשמגיע יום הדין.
ולמה בכל זאת בית הכנסת ויום כיפור ותפילה? כי אבא היה אדם מאמין. והוא האמין שיש צורך לבקש מחילה מאלוהים. וזו היתה הדרך אותה הכיר היטב.
צמתי פעם אחת בשנת בר המצווה. מאז אני לא. לא דוגל ב”ועיניתם את נפשותיכם“. אני מאמין שקודם כל אדם צריך לדעת לסלוח לעצמו. אנחנו לא מושלמים. הלקאה עצמית, בין אם פיגורטיבית או מילולית, רק מעמיקה רגשות אשם. והדרך הזו לא מובילה לשום דבר חיובי לטעמי.
אני גם לא אחד שיינטור טינה. נראה לי בזבוז אנרגיה נוראי. אני שמח לומר שכמעט ואין לי סיבה לכעוס על איש, כך שזה די קל עבורי. אבל מהיר זעם ככל שאהיה, כך גם מהיר לסלוח.
ראש השנה תמיד היה בשבילי יום מיוחד (גם אם בגילאים שונים הייתי  too cool for school מכדי להראות סימני התרגשות). אני אופטימיסט חסר תקנה… מה לעשות? לא משנה מה היה, אני תמיד רוצה להביט בחצי הכוס המלאה. ותמיד יש ציפיה למשהו טוב. הנה שאלה שישראלים אוהבים לשאול – מה האלטרנטיבה? דיכאון קליני זה מה… כמו לגבי יום כיפור, כך גם נקודת המבט שלי לגבי ראש השנה – להשאיר את העבר בעבר. צריך לקוות לעתיד טוב, ולנצל את ההווה כדי לשפר את הסיכויים שכך גם יהיה.
אז מה אומר היום כדי לשפר את הסיכויים האלה?
שנה טובה לכולם. ללא הבדל דת, גזע, מין, פוליטיקה או גיאוגרפיה. הלוואי שזו תהיה השנה שבה יתהפך הגלגל ויביא איתו הרבה בריאות ושגשוג לכולם. בניגוד לפרסומים קודמים, יש מספיק משאבים בעולם כדי לדאוג לכולם. אני מאחל לכולנו שיתחילו להשתמש במשאבים האלה כדי להבטיח שלא ישאר אדם אחד רעב או מחוסר דיור.
אני רוצה גם לחזור על האיחול שלי לשלום. לא מתנצל על זה. הלוואי שעוד השנה נצליח להגיע לסיום מצב הלוחמה המיותר הזה. בתי הקברות לא נועדו לילדים.
מי יתן וירבו זכויותינו כרימון.
גמר חתימה טובה לכולם.

HebrewSig

Would you like to share your opinion? Feel free, the stage is yours!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s