רציתי לפתוח בשלום, אבל אין שלום. חשבתי על הפסקת אש, אבל גם זה הפך למילה גסה, אז אולי אפתח באהלן? לא, עוד יחשדו שאני אוהב חמאסניקים… אולי פשוט אתחיל.
על הקרקע לוחמים מחרפים את נפשם בשליחות הממשלה. באויר בין אלפי הרקטות והטילים, טסים להם מטוסי חיל האויר ומוציאים לפועל את פקודות הקרב שלהם. בישובי ישראל אזרחים נמצאים תחת אש טילי החמאס, ובעזה יושבים אחרים וסופגים את אש צה”ל. לזה קורים מלחמה.
ברקע, ובעיקר בפייסבוק, מתנהלת מזה כמה שבועות אחת השיחות האלימות, המבישות ומהמפחידות בתולדות הרשת. והשיחה הזו מתנהלת בין ישראלים לישראלים.
החל ב”קמפיין הנקמה” בעקבות מציאת גופות שלושת הנערים הישראלים שנרצחו. המשך בויכוחים הרבים סביב הירצחו של הנער הערבי בירושלים ובעוד אנחנו מדברים – במריבות אינסופיות סביב המבצע בעזה.
וככל שהשיח אפשרי דרך המדיה הזו (רשת) כך רמתו יורדת במהירות מופרזת שעלולה להביא לאובדן שליטה ולאסון, לא פחות.
כל מי שידו משגת, עושה לוג-אין לפייסבוק ושופך חמתו על הגויים. אופס. לא גויים, על אלה שעד אתמול קרא להם אחים.
לפי מה שקורה ברשת (ומחלחל במהירות לשטח), בימים אלה אסור להביע דיעה שונה מאשר המסר הרשמי של ממשלת ישראל. בעצם מותר. רק אם זה יותר ימינה מביבי.
כל מה שנוטה שמאלה, נתקל בקללות, נאצות, איומים מכל מיני סוגים ולאחרונה גם באלימות פיזית.
הנה ניסוי קטן –
נסו בזמנכם החופשי להביע אמפטיה לילדים פלסטינאים בעזה. נראה אתכם. התגובות יגיעו צ’יק צ’ק. התגובות המתונות יתחילו ב “ומה עם הילדים שלנו?” בתוספת קללה או שתיים, ככה, על הדרך. הפחות מתונות ישלבו אלמנטים של איום, או המלצות לסדר היום כגון “לך לעזה עם החברים שלך מהחמאס!”
ובסך הכל מה אמר הבנאדם? שצר לו שמתים ילדים? איזה יחסי ציבור טובים מזה יש? הנה, העולם האנטישמי רואה ישראלי הומני. זה שאותו אדם הביע צער על הרג ילדים, לא אומר שהוא לא מגנה פגיעה או איום על ילדים ישראלים… זה בסך הכל אומר את מה שזה אומר… ילדים לא נולדים שונאים. לא ילדינו ולא ילדיהם.
ונניח שאמר משהו יותר מזה. נניח שטען שישראל שוגה, והמלחמה לא מוצדקת, ועוד ועוד… אז אמר. הרי אנחנו מדינה דמוקרטית, לא?  וברמה האישית – איך אפשר לרדת כל כך נמוך?
בזמן לחימה, יש נטיה אוטומטית ימינה. הרגש הלאומי עולה ומאיים להפוך ללאומני (וגם הופך).
ואז, ככה בלי לשים לב, זה הופך לנורמה. וכל זב חוטם מתחיל לשלוח שמאלנים לתאי גזים! לטבח, ושאר גזרי דין בשם אומרם.
ואפילו לא דיברתי על “ערבים”. מהם כנראה בכלל נשללה זכות הדיבור. בלי קשר למיהם, מה דעתם, איפה הם חיים… “להם”בטח ובטח אסור לפתוח את הפה…
מעבר לבחילה שה”דיון” הזה מעלה, בואו נשים לב לצביעות הגלומה בתוכו.
“כולם יודעים” שהחמאס מרעיל את הילדים מגיל צעיר ושוטף להם את המוח עם פרופגאנדה של שנאה. כולם מציגים את זה לעולם ומראים שאין עם מי לדבר, כי מגיל אפס מלמדים אותם לשנוא אותנו.
ומה בדיוק אנחנו עושים? מה אנחנו חושבים שיקרה עם הילדים שלנו, שקולטים את המסרים המחרידים שלנו? לאיזה סוג של מבוגרים הם יגדלו? אז נכון, בבתי הספר שלנו לא מלמדים שנאה. אבל בבית… מהאנשים עליהם הילדים מסתכלים כדמויות חיקוי כמודל… אם אנחנו נתנהג ככה, איזה אזרחים אנחנו מגדלים? בבית הספר ילמדו אותם דמוקרטיה, ובבית אנחנו מלמדים אותם שלמי שחושב אחרת מאיתנו צריך להרביץ…
“כולם יודעים” שמצב זכויות האדם אצל “הערבים” ירוד. כולם יודעים שאי אפשר לדבר נגד חמאס בחופשיות, כי תמיד יש איום באלימות.
ומה קורה אצלנו עכשיו? מותר לדבר בחופשיות בישראל? מותר לומר כל דיעה? בדמוקרטיה היחידה במזה”ת? או שלרגל המלחמה, עדיין צריך להתיישר לימין, פן מישהו “יוריד לנו לאטמה”?
ומה השורה התחתונה פה? כולנו עסוקים במלחמה מול החמאס. במלחמה על זכות קיומנו ועוד שאר כינויים.
אבל זו לא מלחמה. זה “רק” קרב. זה קרב אחד בתוך מלחמת הקיום שלנו כישראלים. ניתן להביט על הקרב הזה כמלחמת אין ברירה. אין לי שום רצון להיכנס לויכוח הזה כאן.
אבל המלחמה האמיתית שלנו, היא מלחמת יש ברירה קלאסית.
זו המלחמה שתיארתי כאן, שמתרחשת במקביל למבצע. והיא מלחמת אחים שמחריבה כל חלקה טובה. היא מלחמה שלחמאס אין בה שום תפקיד. היא מלחמה שאין לנו אופציה להפסיד בה. חייבים לנצח אותה. “אותה” ולא “בה“. כי בסוף הקרב עם חמאס, בסופו אין ספק שישראל תישאר על מקומה, נישאר עם עצמנו.
השאלה היא האם בסוף הקרב הזה, נרצה להיות מדינה דמוקרטית ומתוקנת, או שנמשיך לדרדר את הדיון לביבים, ולאלימות, נמשיך להתכתש ונגשים את חלום החמאס?

HebrewSig

5 thoughts on “מלחמת יש ברירה קלאסית

  1. בתור אחד שמוצא את עצמו בתוך כל הסמטוחה הזאת, ו אפילו אחד שדי נוטה שמאלה באופן כללי, אני חייב לציין עד כמה הזדעזעתי מההתלהמות הזאת *משני* הצדדים. האלימות הפיזית היא בערך כמו שהיתה תמיד, אבל האלימות המילולית הפכה להיות מזוויעה. בא נאמר שאם פעם היה מפתיע לשמוע דיון שגולש לכל מיני השוואות עם הנאצים, אז היום זה כבר ממש לא ביג דיל. במילים אחרות, מידי פעם עוד שומעים איזו טענה שמאלנית (בדרך כלל) על זה שהימניים הרבה יותר אלימים מהשמאלנים, אבל מעט מאוד מודים בזה שזה מוגבל לתחום הפיזי, ושישנם די והותר שמאלנים שמצפים על כך באלימות מילולית קשה באופן יוצא דופן. בקיצור, אין צדיקים.

    Like

    • יש כמובן אלימות מילולית בשמאל, וגם היא לא מקובלת. לקרוא לחיילים — “רוצחים” לדוגמא זה מבחינתי חציה של קו אדום. מבחינת ההתלהמות הכללית – זו בדיוק הכוונה שלי. חייבים להתחיל לדבר אחד עם השני בתוך הבית, אפילו אם אין הסכמה, בכבוד. הבעיה שאנחנו רואים ברמת ה”דיון” הזה היא שהאלימות המילולית הזו עלולה (וכבר היו תקדימים בעבר – אמיל גרינצוייג ויצחק רבין הם השמות הבולטים) לדרדר למעשי אלימות נוראיים.
      לזה אני קורא מלחמת יש ברירה – אנחנו יכולים, וחייבים להחליט שצריך לשנות כיוון בדיון הציבורי.

      Like

  2. שלוש הערות מהירות:
    1. כמו שזה נראה עכשיו, דיאלוג כזה הוא יותר ליותר בגדר פנטזיה, כמו מה שנהיה מהסיכוי לשלום.
    2. ה”מצפים” היה צריך להיות “מחפים”, הסיפור הרגיל של חבלה מכוונת של העולם הטכנולוגי בשפת הקודש… ואגב, לכתוב הערות בעברית לפחות דרך הטלפון זה חתיכת מבצע — אולי אם תפשפש תמצא איזה אפשרות לשים סטייל של RtL על תגובות לפוסטים בעברית. )אגב, הטלפון גם ניסה להפוך לי את ה” פוסטים” ל”פלסטין”… לבטח יהיה כאן אוי ואבוי עם הסוגריים(.
    3. ודרך עוד יותר אגב, הבלוג שלך לא מודיע לי על תגובות, למרות שביקשתי ממנו יפה. באמאשלי.

    Like

    • 1. כולי תקווה שאתה טועה… יותר חשוב אפילו מהשלום עם השכנים הוא שלום בית.
      2. הבעיה דווחה לוורדפרס… אני מקווה שהאנטישמים האלה יענו🙂
      3. וואלה…אני באמת לא רואה אותך ברשימת העוקבים… אם לא מפריע לך, לחץ שוב על ה follow שם למעלה… ונבדוק אם זה פותר את הבעיה…

      Like

  3. 1. גם אני מאוד מקווה שאני טועה. מה שברור הוא הפתרון לסמטוכה דורש רמה אקרובטית גבוהה, ופתרון העסק הפנימי נראה עוד יותר קשה מזה.
    2. וכצפוי, אני רואה את הטעויות בתגובה ואני מתפלץ…
    3. אני לא עוקב רשמית, אבל עד כמה שאני זוכר כשמכניסים כתובת בתגובה (וכשמבקשים) הוא אמור לשלוח לי הודעות על תגובות, ו הוא לא. (הוא = וורדפרס. אין לי מושג אם זה הוא או היא…)

    Like

Would you like to share your opinion? Feel free, the stage is yours!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s