שלום לכולם.
עצוב לנו מאוד בימים האחרונים.
בואו נתחיל בנתונים היבשים.
שלושה נערים ישראלים נחטפו ונרצחו בידי פלשתינאים. יש שני חשודים בפשע. מדובר בפשע אכזרי ונתעב (לא שיש רצח שאינו אכזרי כמובן). זו ללא ספק דעתי על עצם החטיפה והרצח. אין לי שום דבר חיובי לומר על צמד המרצחים האלה. הלוואי ויבואו על עונשם במהרה בימינו.
בעקבות החטיפה, המבצע לאיתור הנערים וכמובן החדשות הרעות, אין ספק שהתחושות הכלליות נעות בין עצב, כעס, תסכול ואפילו דיכאון. ניתן היה לחוש את זה בקלות ע”י קריאה של כמה טורי דיעה בעיתונות, התבטאויות הפוליטיקאים ועוד סלבריטאים, וכמובן – איך לא – בטוקבקים.
אני לא מתכוון לסכם את כולן, אבל לבטח הבולטות שבתגובות היו, זו המיתתממת של חנין זועבי, הרשעה של סטודנט מחיפה, וכמובן זו של אביב גפן מ”צד אחד”, ולעומתם, מה שנדמה כגדוד מגיבי הימין שנעו בין כעס עצור, לקריאה ברורה לנקמה ודם.
חנין זועבי טוענת שהרוצחים (כבר לא נקרא להם חוטפים) אינם מחבלים. כנראה שראיית עולמה של השקרנית הפתולוגית הזו מעוותת כל כך, עד כדי כך שהיא לא יכולה להבדיל בין חושך לאור, בין המותר לאסור וכמובן בין השקר לאמת (ראה שקרי המרמרה).
הסטודנט מחיפה הפליא בטיפשותו ובקור ליבו. קשה לי להכביר במילים על אדם נטול אמפטיה, ציניקן ומלא שנאה כמו הנער הטיפש הזה. דבריו הבל וגועל רפש.
אביב גפן יכול להיות קשקשן לא קטן לעיתים, לפעמים סתם נודניק, ולבטח לא בוחל בהכנסת שמו לפיד החדשות. אביב גפן כתב מה שנראה כוידוי אמיתי על התחושות שהכו בו ועל הקונפליקט הפנימי שמצד אחד עולה הכעס ודורש סיפוק על ידי הקזת הדם של הצד השני, ומצד שני מבין שאולי כל מה שזה יגרום הוא המשך מעגל הדמים.
השניים הראשונים חטאו בשנאתם. אביב גפן בסך הכל ביקש מביבי להחזיק את עצמו שניה לפני שהוא מגיב.
בין אם אני מסכים או לא (אני מ-מ-ש לא מסכים עם זועבי והאדיוט מחיפה, מסכים בהחלט עם גפן), לכולם יש זכות ביטוי במדינה דמוקרטית. ולי יש את הזכות להקיא על הדגנרט בדרך לדוקטורט.
ולמרות נטייתו של גפן ג’וניור להתפלספות, אני חושב שהעיצה\בקשה שלו מביבי נכונה לכולנו.
אנחנו אוהבים לשלוף, ומהר. זה ישראלי בעינינו. אנחנו לא אוהבים ‘פלסף’ אלא ‘תכלס’. לא דיבורים כמו חול, אלא מעשים. לצורך זה, מעלים הטוקבקיסטים (כולל גדולי האתאיסטים) את כל חוכמת התנ”ך והתושב”ע ואמרות חז”ל צפות כטיעוני-נשק-יום-הדין להשתקת ה”סמולנים הבוגדים”. כבר כתבתי כאן על שמאלנים וסמולנים. חבל שהמוני בית ישראל לא לומדים להבדיל בין חנין זועבי לשמאל ציוני, אבל נו, עברנו את פרעה.
פתגם אחד חכם, אף לא אחד מידידי הימניים (כן, אני מין נאור כזה, מיטב חברי הם ימניים וכו’) זכר. את הפתגם “סוף מעשה במחשבה תחילה.”
את “הקם להרגך – השכם להורגו” כל תינוק יודע.
אני שם בצד עכשיו את ההחלטה על “איך ואם להגיב?”
אני מתרכז בויכוח. בדיון.
סליחה, לא התכוונתי להשתמש במילים גסות כאלה. אני יודע. אלה מילים של סמולני מניאק. פלסף.
אבל ממתי הפכנו מעם הספר, לעם החרב? ושלא תבינו אותי לא נכון. אם צריך להניף את החרב, אז צריך. אבל אולי ניקח אויר לרגע, נחשוב מהן כל האפשרויות העומדות לפנינו? אולי בסוף נחליט – וואלה, בוגי, תביא ת’חרב. ואולי לא?
ויותר חשוב מזה (לעניות דעתי) – מה נהיה ממנו? עם ישראל ערבים זה לזה, או אורבים זה לזה?
כל שרשור בפייסבוק נהיה מלחמת עולם. כמה שנאה? ל-מ-ה שנאה? אני מבין שכולנו כועסים. אבל מי אני שאסתום לאחר את הפה? שאגדיר לו מה הוא, מי הוא ואיפה הוא צריך לגור?
היום הטיעון המנצח ב”דיון הציבורי” הוא – “יאללה, לך לגור בעזה עם חנין זועבי”
לא מתאים לי לגור איתה. וגם מצוקת הדיור בעזה קצת יותר גדולה מבארץ. אה, וחוץ מזה, מי שמך?
באופן ציני, הנהנים הגדולים מהפילוג הזה הם אותם האנשים שכולם כועסים עליהם. כן, החמאסניקים. ככה עובד טרור. מכניס פחדים ובלבול באוכלוסיה.
היום חשבתי על כך שהפינאלה של ההמנון הלאומי שלנו מתחיל ב”עוד לא אבדה תקוותנו”, אבל הרבה אנשים בוחרים לאבד את התקווה.
בוחרים לאבד את התקווה להיות עם חופשי בארצנו.
בוחרים לאבד את התקווה לשלום.
בוחרים לאבד את התקווה לביטחון.
בוחרים לאבד את התקווה לעתיד.
עם ישראל התקיים ושרד בתנאים ה-ר-ב-ה יותר קשים ולא איבד את התקווה, אז מי אנחנו שכן? אפשר לעשות שלום. שלום בין הימין לשמאל. בין דתיים לחילוניים. בין כל פלחי החברה המשוסעת שלנו. ואולי בעתיד, יהיה גם שלום (נו טוב, הפסקת אש) עם שכנינו. גם סאדאת הוביל צבא נגדנו, כמו גם המלך חוסיין. עוד לא אבדה תקוותנו.
לא שלום ולא מלחמה אפשריים בלי ליכוד בבית (ביבי – תרשום סיסמא). הנה דוגמא אחת למחשבה תחילה.
יש עוד סוגי הסכמים שניתן אולי להגיע אליהם ולא חייבים לקרוא לזה בשם הגנאי הזה – שלום. אבל כל עוד לא מגיעים לכזה הסדר, אנחנו לא יכולים להמשיך לעשות את אותו הדבר ולקוות לתוצאות שונות – לא אני אמרתי, זה אינשטיין אמר.
ליבי עם משפחות הנערים. שלא תדענה עוד צער. יהי זכרם ברוך.

קישורים נוספים:

HebrewSig

אתם יודעים את התרגולת. אם בא לכם להגיב, אצלי אין צנזורה. חוץ מהטפה לרצח ופורנוגרפיה, אני לא מסנן.

Advertisements

Would you like to share your opinion? Feel free, the stage is yours!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s