מזה עשורים מספר שאני מנהל מערכת יחסים מאוד מורכבת עם אחת, בת 66.
מאז שאני מכיר את עצמי אנחנו ביחד, עם הפסקות פה ושם, אבל תמיד היא בליבי.
בתחילה, כל חיי היו מרוכזים באיזור הזה שבשיפולי בטנה. משולש צחיח.
מקום אלוהי ביופיו, שהיה לי גן עדן עלי אדמות.
שעות שהייתי חוקר ומשחק בין הגבעות והעמקים הלבנים שם, ועד היום אני חולם עליו בגעגועים.
את הבטן הקשה שלה אני מכיר שנים רבות, והלב שלה שהוא מצד אחד קורן אור יקרות, ומצד שני קשה ומסובך, תמיד נישא בפי.
המותניים הצרות שלה, תמיד בסכנת הצרה נוספת, קריטית? נושאות משקל עודף?
נמנעתי מלגעת בהן. מצטער.
אבל יותר מכל אני אוהב את הקודקוד שלה. גבוה ויפה. לעיתים מלבין. שנה שלמה תהיתי על קנקנו.
בעשורים האחרונים, יוצא שאני עוזב אותה לזמן מה ושוב חוזר. קשה לי איתה אבל אי אפשר בלעדיה.
קשה לי לפעמים עם הכיוון אליו היא הולכת וגוררת אותי איתה – בניגוד לרצוני.
לפעמים אני גאה בה מאוד, אבל לא מבין מה עובר בראשה.
אני לא יודע אם היא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה,
אם כן, אני מודה שיש לה דרך משונה להראות לי את זה.
היא בדמי. המשיכה שלי אליה… רבים ניסו להסביר אותה, חלקם הצליחו יותר מאחרים.
כן, היחסים בינינו לעיתים סאדו מאזוכיסטיים.
יחסי אהבה שנאה.
היא יפה, אבל לא תמיד יודעת להתלבש.
היא חכמה, הכי בעולם. אבל לפעמים עושה שטויות של בת טיפש עשרה.
אני לא אוהב כשמדברים עליה לא יפה, אבל לפעמים גם אני חוטף עליה קריזה
וסולח.
תמיד סולח.
כי אפילו אם היא מפנה לי כתף קרה, או אפילו בוגדת,
אפילו אם היא קשוחה, מתנשאת וצינית,
אפילו אם לעיתים נדמה שנגמר בינינו הרומן…
כנראה שרק היא תמיד תהיה שם בשבילי, כמו שהיא או אחרת.
יום הולדת שמח לך, ישראל אהובתי.
HebrewSig

Would you like to share your opinion? Feel free, the stage is yours!

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s